תכניות "פינוי-בינוי" מלוות בדוח כלכלי/שמאי המתבסס על התקינה השמאית (תקן 21), ז"א שחלק העקרונות התכנות של הפרויקט והתמורות לבעלי הדירות הינן נגזרת של רווחיות הפרויקט.
ע"מ שרווחיות הפרויקט יגזרו מתמורות שוות לבעלי הדירות, מקובל להתייחס לתמורות של 12 מ"ר תוספת שטח לכל דירה קיימת.
אסביר, נניח ויזם רצה "להקל" על עצמו בהחתמת בעלי דירות במתחם מסוים, הוא הבטיח לבעלי הדירות תוספת שטח של 50 מ"ר לכל דירה, במצב כזה בעלי הדירות ככל הנראה יקפצו על המציאה.
כשהיזם יתחיל את הליכי התכנון הוא יעלה בטענה לרשויות התכנון שהוא צריך לקבל בניין בגובה של 40 קומות על מנת שהפרויקט יהיה רווחי עבורו, כי לפי ההסכם שלו עם בעלי הדירות הוא מחויב לתת להם 50 מ"ר תוספת. לצורך העניין אם היה נותן רק 12 מ"ר תוספת אז הפרויקט היה מספיק רווחי גם עם בניין בגובה של 30 קומות. ולכן הוחלט שלצורך בדיקת רווחיות הפרויקט לא יתייחסו לתמורות מעבר ל 12 מ"ר.
הליך תכנון של תכנית "פינוי-בינוי" מושפע מכל מיני גורמים ואינטרסים שלפעמים סותרים אחד את השני, הוועדה המקומית בדרך כלל תרצה להגביל את הצפיפות במתחם כי היא זאת שתצטרך בסופו של דבר להתמודד עם תוספת האוכלוסייה ולספק עוד תשתיות ציבוריות, בהרבה מהמקרים הוועדה המקומית תדרוש שחלק מהמתחם יכלול שטחים ציבוריים לטובת העירייה כמו גני ילדים, בתי ספר וכיו"ב.
היזם מהצד השני יעדיף כן לצופף ולהגדיל זכויות בניה ככל האפשר היות וזה משפר את רווחיות הפרויקט.
ובעלי הדירות ירצו לקבל תוספת שטח גדולה ככל האפשר, בקומות גבוהות וכמובן שהבניין יהיה איכותי עם כיווני אוויר טובים וכיו"ב.
קיימים כמה כללי אצבע לבדיקת כדאיות של פרויקט בלי להיכנס לפרטים, בדרך כלל התייחסים למה שנקרא "מכפיל יחידות דיור" הכוונה היא שככל ושווי הדירות גבוה יותר כך תידרש תוספת קטנה יותר של יחידות דיור.
לדוגמה, באזור יוקרתי יתכן והפרויקט יסתפק במכפיל 3 על מנת שיהיה רווחי, קרי המתחם כולל 100 יחידות דיור קיימות ובמתחם החדש יהיו 300 יחידות דיור חדשות (תוספת של 200 יחידות דיור שהיזם ימכור).
ובאזור פחות יוקרתי יידרש מכפיל של 5 על מנת שיהיה רווחי, קרי המתחם כולל 100 יחידות דיור קיימות ובמתחם החדש יהיו 500 יחידות דיור חדשות (תוספת של 400 יחידות דיור שהיזם ימכור).
דוח נוסף שחשוב להכיר בפרויקטים של התחדשות עירונית הוא "דוח 0".
מדובר שוב בדוח כלכלי/שמאי שנערך ע"י ידי שמאי המקרקעין של הבנק המלווה את הפרויקט. הדוח הזה פוגש אותנו בשלבים המתקדמים יותר לקראת ביצוע הפרויקט וכאשר היזם נדרש לליווי ולמימון בנקאי.
בעצם, הבנק בודק את כדאיות הפרויקט לפני שהוא נכנס בו שותף, ככל והפרויקט עומד בדרישות הרווח המינימליות של הבנק הוא יסכים לתת את הלווי, ככל ולא אז הבנק לא ייתן ליווי והפרויקט בבעיה.
הרווחיות הדרושה משתנה בכל פרויקט וקשורה להרבה פרמטרים, כמו אזור הפרויקט, יכולות היזם, היקף הפרויקט, מכירות מוקדמות וכיו"ב. בדרך כלל הבנקים מסתפקים ברווחיות של כ 18%.
אופן "דוח 0" דומה גם לדוח תקן 21 בעקרונותיו.
ראשית מעריכים את עלות הפרויקט הכוללת של הפרויקט, כולל כל מרכיביו: בניה ישירה, עלויות תכנון, עלויות משפטיות, עלויות דמי השכירות לדיירים, עלויות מימון, עלויות מיסים וכיו"ב. שנית מעריכים את התקבולים הצפויים ליזם ממכירת הדירות בשוק החופש (ללא מע"מ) וכך מקבלים את הרווח הצפוי ליזם בפרויקט.